בזמן שנטפליקס, אמזון ו־HBO ממשיכות להילחם על הבעלות על הפנטזיה הטלוויזיונית של העשור הבא – Apple TV+ עושה מהלך ענק: לפי דיווח אקסקלוסיבי של The Hollywood Reporter, אפל רכשה את הזכויות לעיבוד המסך של יקום הקוסמיר (Cosmere) של הסופר ברנדון סנדרסון, עם תוכנית ברורה שמכוונת לשניים מהמותגים החזקים שלו:
“הערפילאים” כסדרת סרטים, ו־“גנזך אורות הסער” כסדרת טלוויזיה רחבת היקף.
מי אתה, “קוסמיר” — ולמה זה אמור לעניין גם את מי שלא קרא דף אחד?
אם השם ברנדון סנדרסון נשמע לכם מוכר – זה לא במקרה. מדובר באחד מסופרי הפנטזיה המצליחים בעולם, עם מיליוני עותקים שנמכרו וקהילת מעריצים אובססיבית ברמה של “שר הטבעות” ו”משחקי הכס”.
אבל הקוסמיר הוא לא עוד “סדרת ספרים”: מדובר ביקום ספרותי משותף, בדומה למארוול, שבו כמה סדרות מתרחשות בעולמות שונים אך קשורות זו לזו דרך מיתולוגיה מרכזית אחת. במילים פשוטות: אם אפל תעשה את זה נכון — זו יכולה להיות המקבילה של ה-MCU בפנטזיה.
הפורמט נבחר מראש: “הערפילאים” לקולנוע, “גנזך אורות הסער” לטלוויזיה
הדיווח מתאר תכנון אסטרטגי מסקרן:
“הערפילאים” – מיועדת להפוך לפרנצ’ייז קולנועי
“גנזך אורות הסער” – צפויה להיות סדרת טלוויזיה גדולה ורחבת היקף
וזו בחירה חכמה. “הערפילאים” בנויה כמו סיפור “שוד” מתוחכם בעולם דיסטופי־פנטסטי, בעוד “גנזך אורות הסער” היא אפוס ענק עם דמויות רבות, מלחמות, מיסטיקה ופוליטיקה — משהו שממש דורש זמן מסך של סדרה.
“הסופר שומר על הסיפור” — או “הסופר נכנס להפקה ומתחילות הצרות”?
החלק החריג והחשוב ביותר בכל הסיפור הוא לא עצם הרכישה — אלא מי מחזיק בהגה.
לפי הדיווחים, ברנדון סנדרסון יקבל שליטה יצירתית משמעותית על העיבוד: כתיבה, הפקה, ייעוץ, ואף יכולת להשפיע על כיוונים מרכזיים. במבט ראשון זה נשמע כמו “הפתרון המושלם” לעידן שבו הוליווד שוב ושוב מוכיחה שהיא מסוגלת לקחת חומר מקור אהוב ולהפוך אותו לגרסה שמרגישה… זרה.
אבל בפועל, מעורבות של סופר היא חרב פיפיות.
מצד אחד – כשסופר מעורב, זה נותן למעריצים תחושת ביטחון:
הסיפור יישאר נאמן למקור, העולם לא יאבד מהחוקים שלו, והדמויות לא יהפכו לגרסה שטוחה שנועדה לרצות אלגוריתמים.
מצד שני – ההיסטוריה מוכיחה שברגע שסופר נכנס עמוק לתוך תהליך הפקה, הוא לא תמיד מקל על החיים של אף אחד.
תראו למשל את ג’יי קיי רולינג: גם היא התערבה לאורך השנים בנושאים שקשורים לעיבודים ולהרחבות של המותג, וזה יצר מצב שבו חלק מהקהל הרגיש שהמיתולוגיה “נמתחת” למקומות שלאו דווקא עובדים על המסך — גם אם זה נאמן לחלוטין לכותבת.
מקרה נוסף הוא “פרסי ג’קסון והאולימפיים”: גם שם מעורבות היוצר Rick Riordan נועדה לוודא שהפעם הסיפור יכובד (אחרי הטראומה של סרטי הקולנוע). ועדיין, מעורבות יוצרים לא תמיד מונעת אכזבה — כי טלוויזיה דורשת קצב, דרמה, בנייה פרקית ומבנה רגשי שונה מספר, והקהל לא תמיד מרגיש שה”נאמנות” הפכה גם ל”סדרה סוחפת”.
וגם ביקום “משחקי הכס” – למרות שהמותג נמצא תחת HBO ונבנה בצמוד לחזון ברור של עולם קיים, המתח בין מה שמעריצים מדמיינים בראש לבין מה שהטלוויזיה צריכה לייצר בפועל תמיד קיים. לפעמים הוא יוצר סדרה מדהימה, ולפעמים הוא גורם לקהל להרגיש שהוא קיבל “מוצר” במקום חוויה.
לכן השאלה הגדולה כאן היא לא רק האם אפל תצליח להביא תקציב ושחקנים טובים — אלא האם היא תדע לאזן:
לתת לסנדרסון כוח לשמור על הלב של הקוסמיר, אבל גם לאפשר לאנשי טלוויזיה וקולנוע לעשות את מה שהם יודעים: להפוך ספר למסך.
למה אפל בכלל נכנסת לזה עכשיו?
Apple TV+ עדיין נתפסת כשירות עם איכות גבוהה אבל בלי “מפלצת פנטזיה” בסדר גודל של:
“שר הטבעות: טבעות הכוח” (אמזון)
“בית הדרקון” (HBO)
“המכשף” (נטפליקס)
עולם הקוסמיר יכול לתת לאפל בדיוק את מה שחסר לה:
מותג ענק עם ספרייה קיימת, בסיס מעריצים פנאטי, ואפשרות להתרחב במשך שנים.
ומה עכשיו?
כרגע מדובר בתוכנית פיתוח, כלומר: עוד לא לוהקו שחקנים ולא הוכרזו תאריכי הפקה/שידור. אבל אם אפל באמת שמה על זה כסף רציני — והפעם גם נותנת לסופר להוביל — ייתכן שאנחנו בתחילתו של אחד המהלכים הכי גדולים בפנטזיה מאז “משחקי הכס”.
והשאלה שתלווה את הפרויקט מהרגע הראשון תהיה פשוטה:
סנדרסון הוא הביטוח שהעיבוד יצליח – או הסיבה שבגללה הוא יסתבך?
דיון