
הוא נולד לשחק את התפקיד הזה, אבל אור הזרקורים חושף הכול.
ציון באשי
ציון באשי
יאיא עבדול-מאטין
Simon Williams
8 פרקים

אריאן מואייד
Agent Cleary
8 פרקים

X Mayo
Janelle Jackson
8 פרקים

בן קינגסלי
Trevor Slattery
8 פרקים

Kameron J Meadows
Young Simon
4 פרקים

Dan Donohue
Deputy Secretary Heyerdahl
4 פרקים

זלאטקו בוריץ'
Von Kovak
4 פרקים

Bechir Sylvain
Sanford
3 פרקים

Olivia Thirlby
Vivian
3 פרקים

Shola Adewusi
Martha
3 פרקים

Jon Abrahams
Frank Preminger
2 פרקים
Christian Jordan Brown
Stunt Alien #1
2 פרקים

Andrew Guest
יוצר

דסטין דניאל קרטון
יוצר

אל תיתנו לילדים שלכם לגדול להיות בוקרים.
מישהו באמת עושה רימייק ל"וונדר מן"?
מעולם לא היה קשה כל כך לצלם אודישן ביתי.
מסיבות יום הולדת הן די מלחיצות.
דינג דונג.
תנסה טבעת אפרסק. אתה כבר תבין.
זה ממש שווה, ג'ייק.
הניו יורק טיימס כתבו שאנחנו מרתקים.
אל תיתנו לילדים שלכם לגדול להיות בוקרים.
“הוא נולד לשחק את התפקיד הזה, אבל אור הזרקורים חושף הכול.”
סיימון ויליאמס הוא שחקן שמתקשה לפרוץ, שמוצא את עצמו בתוך עולם הוליוודי שמערב תעשיית בידור, אגו ומבט לא שגרתי על סרטי גיבורי על. הוא פוגש במקרה את שחקן העבר טרוור סלאטרי ומגלה שהבמאי האגדי וון קובאק עושה רימייק לסרט גיבורי העל "וונדר מן". השניים יוצאים למרוץ אחר תפקיד שיכול לשנות את חייהם. בין ניסיונות נואשים, אגו מתנפח, ותעשייה נוצצת אך אכזרית, הקהל מקבל הצצה חדה ומשעשעת לצד הפחות מוכר של הוליווד.
הסדרה החדשה של מארוול היא, לצערי, לא יותר מבזבוז זמן — סדרה שאין באמת צורך לראות. ואני אומר את זה למרות שיש כאן אלמנטים של איכות: אם מנתקים אותה מהמותג “Marvel”, אפשר אפילו לטעון שמדובר בסדרת דרמה עשויה היטב, ברמה שמזכירה הפקות יוקרתיות מהסגנון של HBO. אבל הבעיה המרכזית היא שמארוול היא לא HBO — והיא גם לא אמורה להיות. מארוול מייצגת יקום קולנועי וטלוויזיוני שמחובר כולו, עם קו עלילתי גדול, דמויות שמתקדמות מפרויקט לפרויקט, אקשן מספק והומור שעובד כחלק מהזהות של המותג. לכן הציפייה הבסיסית מסדרה ביקום הזה היא שהיא תתרום משהו: תבנה דמות, תקדם סיפור, או לכל הפחות תכין את הקרקע למה שיבוא בהמשך. וזו בדיוק הבעיה: הסדרה הזו לא מקדמת את מארוול לשום מקום. היא לא מוסיפה עומק אמיתי ליקום, לא מרחיבה את העלילה הגדולה, ולא תורמת דבר כהכנה לקראת הפרויקטים הבאים (ובטח לא מול מה שמסתמן כהכנה לדוקטור דום). כל מה שרציתי הוא גיבור-על חדש שיהיה מרענן, מרגש, ושנוכל להבין לאן הוא נכנס ומה התפקיד שלו ביקום. במקום זה, קיבלנו סדרה שחוזרת אחורה — פתאום שוב מתעסקים בהסתרת זהות בעולם שבו כמעט אף אחד כבר לא מסתיר את עצמו. אין כמעט אקשן, ובמקום זה יש המון דיבורים, בעיקר מאחורי הקלעים, על תעשיית המשחק: מה זה להיות שחקן, כמה קשה התהליך, ומה המחיר הנפשי שהוא גובה. כל זה יכול היה לעבוד — אבל לא בתוך מארוול. מבחינתי מדובר ב”פילר” מהודק ואיכותי, אבל כזה שאין לו שום תרומה אמיתית לעולם גיבורי העל. זו סדרה שהייתה יכולה לעמוד בפני עצמה לחלוטין, בלי קשר לגיבורי-על, וללא ההבטחה הסמויה שהיא חלק ממשהו גדול יותר. אם בכל זאת יש כאן נקודת אור אחת — זו דמותו של טרבור סלטר, אותה דמות שבן קינגסלי גילם כ”המנדרין” ב-Iron Man 3. איכשהו, הוא גונב את ההצגה לחלוטין, והארק שלו ממשיך את קו הסיפור ההוא בצורה מספקת ואף מהנה. היו רגעים שבאמת נהניתי לראות אותו על המסך — אבל זה, לצערי, לא מספיק כדי להצדיק את הסדרה כולה.