הנרדף

הלכתי לסרט בגלל ביקורות של כמה אנשים שאני סומך על דעתם (וגם זה המטרה של האתר, לדבר על הסרטים החדשים ביותר) כשהסרט התחיל, חשבתי שזה הולך להיות סרט עם מסרים (שהיו) אבל לא ברמה שציפיתי, או לפחות לא סוג המסר שחשבתי שהסרט מדבר עליו. באופן כללי אני יכול להגיד לשמחתי שטעיתי, ומאוד נהנתי ממנו. ציפיתי שיהיה הרבה אקשן, ויחסית לא היה כזה הרבה אקשן, ציפיתי שיהיה שעמום במקומות שצריך להסתתר, והנה לא צריך לחכות הרבה זמן לפני שמשהו קורה. הסרט רץ במהירות מקטע לקטע, ואני נשאבתי לתוכו, זורק הצידה את הנושא של האם יש היגיון או אין היגיון בדברים שקורים. מה שיצר חוויה קולנועית מיוחדת עבורי. קשה להסביר את הצורך הזה בשנים האחרונות, שסרט פשוט יהיה כיף, וזה קצת מוזר בהתחשב בנושא שלו. אדם קשה יום, שלא יכול למצוא עבודה בשום מקום, מצטרף לתוכנית ראליטי (סגנון משחקי הרעב, וקצת משחקי הדיונון) שבו מי שישרוד 30 יום יזכה במילאירד דולר, רק שבדרך כלל אף אחד לא שורד כי הוא מת בסוף, אבל נותן למשפחתו הרבה כסף, לפני שנדבר על הגיבור שלנו והאם הצליח או לא בספוילרים אני רוצה להתעכב עוד קצת. גלן פאוול לוקח לידיו את התפקיד הראשי, ואני בהחלט יכול להאמין לצד הגבר הכועס על העולם על מה שעשו לו, חושף שחיתויות שנעשה לו עוול, קצת פחות. זה לא סרט אוסקר (אולי רק מבחינת פעלולים), וזה מה שטוב בו, גם רמת הבולשיט של הסרט נמוכה מבחינתי, כלומר לא התחרות ראליטי הזויה ומקווה שלעולם לא נגיע לדבר כזה, אבל בתוך ההיגיון הפנימי של העולם, זה עובד. סך הכל אני ממליץ ללכת לראות אותו בקולנוע, לדעתי חוויה (שימו לב שיש לא מעט אלימות בסרט הזה)