הצילו

אני לא אוהב סרטי אימה. לא בגלל "פחד" במובן הפשוט, אלא כי הז'אנר הזה גורם לי בדרך כלל להרגיש חרדה וחוסר נוחות, ובעיקר מתח שמבוסס על חשש אמיתי לחיים של דמויות. זו חוויה שפשוט לא עושה לי טוב - לפעמים אפילו ברמה הפיזית - ולכן אני כמעט תמיד נמנע ממנה. אז למה הלכתי ל-"הצילו" (Send Help)? קודם כל, בגלל נקודת מוצא שמדברת אליי: החיבור לעולם של הישרדות. דמות ראשית שמכורה לתוכנית "הישרדות" ואפילו מגישה מועמדות להשתתף בה - זה סוג של פרט עלילתי שגורם לי ישר להסתקרן. הסיבה השנייה היא השחקנים: רייצ'ל מקאדמס, שאין צורך להסביר שהיא שחקנית מצוינת, ודילן אובריין, שבעיניי הוא שחקן מעולה - גם אם איכשהו הוא מוצא את עצמו לא מעט בפרויקטים שאני פחות מתחבר אליהם. מבחינה קולנועית, הסרט בנוי כמו מותחן הישרדותי בקנה מידה קטן: הוא מצמצם את העולם לשתי דמויות ולסיטואציה אחת מרכזית, ומייצר מתח מתוך המרחב הסגור והיחסים ביניהן. הדינמיקה מעניינת גם כי היא מגיעה עם מטען מוקדם - בוס צעיר שמרגיש שהוא המרכז מול עובדת ותיקה ומנוסה, כזו שכנראה מביאה הרבה ערך ועושה את העבודה טוב יותר, אבל לא באמת מקבלת את המקום או ההכרה שמגיעים לה. ברגע שהסיטואציה מאלצת אותם להיות תלויים אחד בשני, הסרט מנסה לבחון לא רק הישרדות פיזית אלא גם הישרדות רגשית ותלות: מי מוביל, מי שולט במידע, מי מצליח להישאר רגוע ומעשי, ומי מתפרק. יש כאן רעיון בסיס חזק, וגם כמה רגעים שהמתח בהם עובד. אבל ככל שהסרט מתקדם, התחושה היא שהוא פחות מתעניין בהישרדות עצמה ויותר מכוון לאפקט של אי-נוחות ושל טוויסט על טוויסט. במקום שזה יבנה מתח חכם ומתגמל, חלק מהמהלכים מרגישים יותר כמו ניסיון "לטלטל" את הצופה מאשר לספר סיפור שמתחבר רגשית והגיונית. במובן הזה, גם מי שמגיע לסרט פתוח לחוויה של מתח או אימה, עשוי להרגיש שהסרט הולך למקום שהוא לא בהכרח מספק. המשחק של השניים טוב - מקאדמס ואובריין מחזיקים סיטואציות מצומצמות בצורה אמינה - אבל בסופו של דבר התחושה שנשארתי איתה היא של רעיון טוב שבוחר כיוון עלילתי שמקשה להתחבר אליו. לא בגלל שהוא אפל, אלא כי משהו במסר ובאופן שבו הוא נבנה מרגיש בעייתי. לסיכום: "הצילו" הוא סרט עם בסיס מסקרן: שילוב בין הישרדות, מתח ודינמיקה בין בוס לעובדת בסיטואציה קיצונית. יש הופעות משחק טובות ורגעים שמצליחים לייצר מתח, אבל ככל שהעלילה מתקדמת הסרט הולך לכיוון שמרגיש פחות חכם ופחות הוגן מבחינה רעיונית. זאת לא ביקורת שנובעת מציניות - להפך, זו אכזבה. לכן הציון נמוך מבחינתי - 3/10.